זפת לגג
מה שקוראים לו בישראל זפת הוא כמעט תמיד לא זפת. זפת אמיתית היא תוצר של זיקוק פחם, והיא כמעט לא בשימוש היום בבנייה. מה שנמכר בחנויות ומה שבעל מקצוע מורח על הגג הוא מוצר ביטומני: תחליב ביטומני על בסיס מים, או מסטיק ביטומני על בסיס ממס. ביטומן הוא שארית זיקוק נפט, קרוב משפחה של הזפת ולא אותו דבר. ההבחנה הזו חשובה כי היא מסבירה גם מה החומר יודע לעשות וגם איפה הוא נכשל.
זפת חם
בלוקים של ביטומן שנמסים ביורה בטמפרטורה של בערך 180 עד 200 מעלות ונמרחים חם על הגג. פעם זו הייתה שיטת האיטום הסטנדרטית, שכבות ביטומן חם עם יריעות בד ביניהן. היום השימוש מצומצם: הדבקת יריעות היכן שלא רוצים להשתמש במבער, איטום מתחת למדה, וחלק מהעבודות התעשייתיות.
שני דברים חשוב לדעת עליו. ראשית, הבטיחות: יורה חמה על גג מגורים היא עבודה רצינית, הכוויות מביטומן חם קשות במיוחד כי החומר נדבק לעור, והאדים מסוכנים בחלל סגור. שנית, ביטומן מחומצן ללא השבחה בפולימר הוא חומר שביר יחסית. בשמש הוא מתקשה ומסדק הרבה לפני שיריעה מושבחת מודרנית מתחילה להזדקן.
זפת קר
יישום קר, ללא להבה וללא יורה. שתי כימיות שונות שמתנהגות אחרת לגמרי:
תחליב ביטומני (בסיס מים). טיפות ביטומן מפוזרות במים עם מתחלב. נמרח במברשת או בגלגלת, המים מתאדים ונשאר סרט ביטומני. אין ריח חריף, אין ממס, והכלים נשטפים במים. בתמורה, הוא רגיש מאוד לגשם עד שהוא מתייצב, והתייצבות מלאה לוקחת יותר זמן ממה שנראה. השימוש הנפוץ ביותר שלו הוא כיסוד לפני הלחמת יריעות, ובאיטום קירות תת-קרקעיים.
מסטיק ביטומני (בסיס ממס). ביטומן מומס בממס אורגני, לרוב עם סיבים לחיזוק. סמיך, שחור, נמרח בשפכטל או במברשת, והממס מתאדה ומשאיר סרט. הוא נצמד חזק, סובל תשתית פחות מושלמת, ומתאים לתיקון בתנאי שטח לא אידיאליים. בתמורה הוא דליק, מריח חזק, והסרט מתכווץ ככל שהממס יוצא.
איפה זה בדיוק הפתרון הנכון
חשוב להיות הוגן כאן: חומר ביטומני קר הוא חומר טוב במקומו, ובאותם מקומות אין לו תחליף אמיתי.
- יסוד לפני יריעות. זה השימוש הראשי והטוב ביותר. הוא סוגר את נקבוביות הבטון ומאפשר ליריעה להיצמד. גג שמולחמות עליו יריעות בלי יסוד הוא גג שיתקלף.
- פרטים ותיקונים נקודתיים. סביב חדירת צינור, בסיום של סרגל פח, בחיבור מרזב, בקרע קטן ביריעה קיימת. מכיוון שהחומר ביטומני, הוא תואם כימית למה שכבר נמצא שם, וזה יתרון אמיתי מול ציפוי אקרילי או פוליאוריטן.
- עצירת חירום באמצע החורף. טלאי מסטיק, עדיף עם רשת או בד משוקע בתוכו, יחזיק עד סוף העונה. זה פתרון זמני, וכדאי שגם מי שמורח וגם מי שמשלם יגידו את זה בקול.
- משטחים שהשמש לא מגיעה אליהם. קירות מרתף, קירות תומכים, קופסאות שתילה, מתחת למדה. שם ציפוי ביטומני מחזיק הרבה שנים, כי מה שהורג אותו הוא בדיוק האור שאין שם.
למה ציפוי גג שלם בזפת קר הוא חיסכון מדומה
זו הטעות הנפוצה ביותר בענף, והיא מפתה מסיבות מובנות: זה הזול ביותר למ"ר בפער גדול, כל אחד יכול למרוח, והתוצאה נראית מיידית כמו גג אטום, שחור אחיד ומבריק.
הבעיה הראשונה היא עובי. סרט של מברשת הוא עשיריות המילימטר, מול 4 מ"מ של יריעה שיוצרה במפעל. הבעיה השנייה היא קרינה: השמש מאדה את השמנים הקלים, הסרט מתחמצן ומתקשה, ותוך עונה עד שלוש הוא נסדק ברשת סדקים דקה. מים נכנסים מתחתיו ונוסעים, כך שהנזילה בתוך הבית מופיעה במקום אחר לגמרי מהסדק, וכמעט אי אפשר לאתר אותה.
הבעיה השלישית היא הכי יקרה, והיא מגיעה אחר כך. שכבה ביטומנית מתפוררת היא תשתית גרועה: יריעה לא תיצמד אליה כמו שצריך, ציפוי אקרילי לא ייצמד אליה, ופוליאוריטן בוודאי לא. מישהו יצטרך לקלף אותה, ידנית, וזה איטי, מלוכלך ומתומחר. כלומר השכבה הזולה מייקרת את התיקון הנכון בהמשך.
יש גם עניין החום. פני שטח שחורים מגיעים בצהרי קיץ ישראלי לסביבות 75 עד 80 מעלות, והחום הזה נכנס לבטון ומשם לדירה העליונה. אם הגג נשאר חשוף, מה שנמצא למעלה צריך להיות בהיר בסוף התהליך, בין אם גימור מינרלי ובין אם ציפוי מחזיר קרינה.
בטיחות ואוורור
מוצרים על בסיס ממס דליקים, והאדים כבדים ומצטברים בחללים סגורים. אין לעבוד איתם ליד להבה, ניצוצות של משחזת או עישון, וצריך אוורור אמיתי, במיוחד בחדר מדרגות, במאגר מים או בפיר. הריח מגיע לחלונות של השכנים ליום או יומיים, ושווה להודיע מראש. עם ביטומן חם, הכוויות הן הסיכון העיקרי, וגם התלקחות של היורה עצמה.
טווח מחירים למ"ר
חומר בלבד: בערך 10 עד 25 ₪ למ"ר כיסוי. אספקה והתקנה של ציפוי ביטומני קר על גג פשוט: בערך 25 עד 50 ₪ למ"ר. שימו לב שזו בדיוק הסיבה שהחומר מפתה, ושמחיר למ"ר הוא המדד הלא נכון כאן: עבודת פרטים מתומחרת לפי העבודה עצמה ולא לפי שטח, ובגג שלם צריך להשוות עלות לעשר שנים ולא לעונה. השוואה מלאה בין השיטות נמצאת בדף סוגי איטום גגות.
מה לשאול בעל מקצוע
1. מה בדיוק החומר: תחליב על בסיס מים או מסטיק על בסיס ממס, ולמה דווקא הוא מתאים כאן? 2. זה פתרון קבוע או פתרון זמני עד הקיץ? תשובה ישירה, בבקשה. 3. אם זה תיקון נקודתי, מה מונע שהמים ימשיכו להיכנס מנקודה אחרת שלא טופלה? 4. אם הכוונה לצפות את כל הגג, מה תוחלת החיים הצפויה, ומה יעלה לקלף את זה בעוד שלוש שנים? 5. מה יהיה צבע פני השטח בסוף, ומה זה אומר על החום בדירה שמתחת?
השורה התחתונה: הכימיה כאן בסדר גמור, היא בסיס כל יריעה ביטומנית. הבעיה מתחילה כשמשתמשים בחומר פרטים בתור מערכת שלמה. אם הגג צריך ממברנה אמיתית, המקום להתחיל הוא יריעות ביטומניות, ואם עוד לא ברור איזו משפחת חומרים מתאימה לגג, דף חומרי איטום לגגות עושה סדר.