יריעות ביטומניות לגג
יריעה ביטומנית היא ממברנת איטום שמיוצרת במפעל בעובי ידוע ונפרסת על הגג בגלילים. זו המערכת המוכחת ביותר על גגות בטון שטוחים בישראל, וגם זו שמותקנת על רוב הגגות שדולפים. הסתירה לא מקרית: הכשל כמעט תמיד אינו בשטח הפתוח אלא בחפיות ובפרטים.
ממה יריעה בנויה
- ביטומן מושבח. ביטומן הוא שארית זיקוק נפט. לבדו הוא מתקשה ומסדק בשמש, ולכן מערבבים בו פולימר שמחזיר גמישות ומרחיב את טווח הטמפרטורות שבו הוא עובד. יריעה לא מושבחת (ביטומן מחומצן בלבד) זולה יותר ותוחלת חייה בחשיפה קצרה משמעותית.
- הנשא. בד או צמה במרכז היריעה שנותנים לה חוזק מכני. נשא פוליאסטר לא ארוג נמתח וסובל תנועה, ולכן מקומו בשכבה עליונה ובגגות שזזים. נשא פיברגלס יציב במידותיו וזול יותר אך שביר, ומקומו בשכבת בסיס או מתחת לריצוף.
- הגימור העליון. פוסלת מינרלית, נייר אלומיניום או סרט פוליאתילן דק לשכבות שנקברות. הגימור אינו קישוט אלא ההגנה של הביטומן מפני קרינה.
SBS מול APP: מה ההבדל אומר בפועל
SBS הוא פולימר גומי. הוא משאיר את היריעה גמישה גם בקור, כך שהיא לא מסדקת כשהגג מתכווץ בלילה חורפי, ונקודת הריכוך שלו נמוכה יחסית: בסביבות 110 עד 120 מעלות. APP הוא פולימר פלסטי: הוא מרים את נקודת הריכוך לסביבות 140 עד 150 מעלות ועמיד יותר בשמש מתמשכת, אבל בקור הוא נוקשה ומאבד את היכולת להימתח.
בישראל שני הסוגים עובדים. הכלל המעשי: היכן שיש תנועה מבנית או קור לילי אמיתי, SBS סלחני יותר, והיכן שהגג חשוף לשמש ישירה כל היום, APP מחזיק את פני השטח טוב יותר. ושימו לב לפרופורציה: יריעה נכונה שהותקנה גרוע תדלוף הרבה לפני שההבדל הזה מתבטא.
4 מ"מ מול 5 מ"מ, ומתי המילימטר קובע
עובי היריעה הוא בעיקר מסת ביטומן למ"ר: יריעה של 4 מ"מ שוקלת בערך 4.5 ק"ג למ"ר. המילימטר הנוסף קונה רזרבה מול דילול הביטומן בקרינה, עמידות בניקוב מחצץ או מעקב, וסובלנות לתשתית מחוספסת. הוא לא קונה שום דבר בפרטים.
בפועל, 4 מ"מ מספיק כשכבה יחידה על גג פשוט ומנוקז היטב, או כשכבת בסיס. 5 מ"מ עם פוסלת נכון כשהיריעה נשארת חשופה, כשהולכים על הגג, וכשלא רוצים לגעת בו שוב בעשור הקרוב. מערכת דו-שכבתית עדיפה על שכבה אחת עבה מסיבה פשוטה: החפיות של שתי השכבות לא נמצאות באותו מקום.
הלחמה, הדבקה, והדבקה עצמית
הלחמה במבער היא השיטה הרגילה על בטון ונותנת הדבקה מלאה. היא דורשת ידיים מנוסות: שנייה יותר מדי שורפת את הנשא, שנייה פחות משאירה חפייה שנראית סגורה ואינה. יש גם סיכון אש ליד פרפטים, אלמנטי עץ ובידוד. הדבקה בדבק קר או בביטומן חם משמשת כשאסור להשתמש בלהבה, ורגישה יותר לתנאי מזג האוויר. הדבקה עצמית מגיעה עם דבק וסרט שמקלפים: בטוחה ומהירה לשטחים קטנים, אבל רגישה מאוד לאבק, ללחות ולקור, וההיצמדות החלשה שנוצרת כך לא מתאוששת.
בשלוש השיטות השלב שקובע הוא היסוד: בטון יבש, נקי ומיוסד ביסוד ביטומני. עליו מדלגים כשממהרים, וזו הסיבה הראשונה שיריעות מתקלפות.
החפיות והפרטים: כאן גגות באמת דולפים
חפייה צדית של בערך 8 עד 10 ס"מ, בקצוות 10 עד 15 ס"מ, ובמערכת דו-שכבתית התפרים מוזזים כדי שלא ייווצר מפגש של ארבע פינות. הסימן לחפייה אמיתית הוא חוט ביטומן דק ורציף שנסחט לאורך הקצה. אם הקצה יבש ואפשר להחליק תחתיו סכין, זו לא הלחמה.
- פרפט וקיר. היריעה עולה על הקיר לפחות 15 עד 20 ס"מ מעל פני הגג ומסתיימת בחריץ, מתחת לסרגל אלומיניום עם מסטיק, או תחת אדן. סיום חופשי על פני קיר הוא כשל מובנה. במפגש רצפה וקיר צריכה להיות רולקה, משולש טיט, כדי שהיריעה לא תתקפל בזווית ישרה ותיסדק.
- מרזבים וניקוזים. היריעה נכנסת אל תוך פתח הניקוז ולא נעצרת בשוליו, עם טלאי חיזוק סביב, והניקוז חייב להיות הנקודה הנמוכה בגג. ניקוז שיושב שני סנטימטרים מעל סביבתו הוא בריכה.
- חדירות. צנרת, רגלי מזגן ורגלי דוד שמש מקבלות צווארון וסיום מסטיק. רגל שעומדת ישירות על היריעה היא כשל ישראלי קלאסי: עומס נקודתי ורטט באותה נקודה בדיוק.
למה הגימור העליון מכריע בשמש הישראלית
קרינת השמש מפרקת את השמנים בביטומן. פני השטח מאבדים גמישות ומסדקים ברשת דקה שנראית כמו עור תנין, ומשם נכנסים המים. פוסלת מינרלית או נייר אלומיניום הם מסנן הקרינה של היריעה. יש גם עניין החום: פני יריעה שחורה חשופה מגיעים בצהרי קיץ לסביבות 75 עד 80 מעלות, והמסה הזו נכנסת לבטון ומשם לדירה העליונה. גימור בהיר, או ציפוי מחזיר קרינה שנמרח מעל היריעה כעבור כמה שנים, מוריד את זה ומאריך את חיי הממברנה. על שכבת החידוש הזו יש דף נפרד.
יריעות דמוי רעפים
יריעות עם גימור מינרלי מעוצב שנראה כמו רעפים, לגגות משופעים, פרגולות ומחסנים, ולמי שרוצה את המראה בלי המשקל והמחיר של רעף אמיתי. חשוב להבין מה קונים: ממברנה ביטומנית עם פנים דקורטיביות. היא אוטמת אם היא מונחת כמו ממברנה, על מצע רציף ועם חפיות מלאות. על מבנה פתוח של קורות בלבד זה לא גג. גם המראה מזדקן: הגרגרים נושרים והצבע דוהה.
כמה זה מחזיק
יריעה טובה, מולחמת נכון על תשתית מוכנה ובגג שמנקז: בערך 10 עד 20 שנה בחשיפה. מתחת לריצוף או לחצץ היא מחזיקה יותר, אך כל תיקון עתידי כרוך בפירוק. יריעה זולה על בטון לא מיוסד עם פרטים מרושלים נוטה לדלוף תוך שנתיים עד חמש, כמעט תמיד בחפייה, בפרפט או במרזב.
טווח מחירים למ"ר
לשכבה אחת על גג בטון פשוט, כולל ניקוי, יסוד ופרטים בסיסיים: בערך 90 עד 180 ₪ למ"ר. למערכת דו-שכבתית או לגג עתיר פרטים: בערך 150 עד 250 ₪ למ"ר. הטווח רחב כי המחיר למ"ר יורד עם השטח, ופירוק שכבה ישנה, שיפועים ועבודות פרפט נספרים בנפרד. הרחבה על התמחור בדף מחיר איטום גג למ"ר.
חמש שאלות לבעל מקצוע
1. איזו יריעה בדיוק: SBS או APP, איזה עובי ואיזה נשא, ואפשר לראות את הכיתוב על הגליל? 2. כמה שכבות, ומה נעשה בכל פרט: פרפט, רולקה, מרזבים וחדירות? 3. איך מכינים את התשתית, ומה עושים עם השיפועים אם הגג מחזיק מים? 4. איך מוודאים שהחפיות מולחמות ולא רק מונחות, ומבוצע מבחן הצפה? 5. מה כתוב באחריות: על מה היא חלה, לכמה שנים, ומי מגיע כשיש נזילה בפברואר?
כדאי לא לבלבל בין יריעה לבין זפת לגג, חומר פרטים מאותה משפחה כימית אך בעובי אחר לגמרי, ולא לצפות מציפוי אקרילי להחליף ממברנה במקום לחדש אותה. מקומן של היריעות בתמונה המלאה נמצא בדף חומרי איטום לגגות.